טקסטים

מה שכבר יהיה / רוני אמיר 2011                                                       תקופות / רוני אמיר 2011

עייפתי כבר מהמסע הזה                                                                          נופים חולפים עוברים בי בחיי
רוצה לתפוס פינה בצל                                                                            ריח וגם טעם בשפתיי
להתקרר                                                                                                צלילים פורטים על צוואר מחשבותיי
חם בחוץ על הגבעות והשבילים                                                              הם מזכירים לי את עלומיי
שמובילים                                                                                             היא שהייתה אז כל יום
למה שכבר יהיה                                                                                     חלק מחיי…חלק מימיי

עייפתי כבר מהמסע הזה                                                                          גלים מוחקים צעדיי
רוצה להתיישב לנשום                                                                           חיוך של זכרון קמט על פניי
להתמסד
קר בחוץ                                                                                                 ברגע של ילדות
והרוחות שמנשבות                                                                               ניחוח לילה
הן מבשרות                                                                                           ימים ספוגי דמיון
את מה שכבר יהיה                                                                                 קוטף לי זכרונות…מוקף תקופות כה רחוקות

 בואי ונצא יש רוח בשדה                                                                     שנים חולפות בין העצים בסתיו
העיר עוד תחכה                                                                                   עצב ושמחה נושרים אל האדמה
בואי ונלך                                                                                            מחזיק סכין גילוח מול מראה
כשלא צריך לרוץ                                                                                 במכונית לכיוון העבודה
הזמן הוא כה יפה                                                                                  הם שהיו אז כל יום

 בסוף השביל                                                                                       חלק מחיי….חלק מימיי
נמצא היום הזה                                                                                    גלים מוחקים צעדיי
כבר לא אוכל להישען                                                                           חיוך של זכרון, קמט על פניי
להתכרבל
כבר לא שביר                                                                                      ברגע של ילדות
אך לפעמים נפגע                                                                                 ניחוח לילה
ממחשבות                                                                                          ימים ספוגי דמיון
על מה שכבר יהיה                                                                               קוטף לי זכרונות…מוקף תקופות כה רחוקות

 ביום הזה
השמש תעלה
שרידי דמעה
של שנות ילדות
נושם כבד
השאיפות רודפות חלום
שהתבטל
או יתגשם
עם מה שכבר יהיה

 בואי ונצא יש רוח בשדה
העיר עוד תחכה
בואי ונלך
כשלא צריך לרוץ
הזמן הוא כה יפה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*